איך התחלתי לעבוד בבתי כפר באיטליה
איך התחלתי לעבוד בבתי כפר באיטליה
03.02.13
לפני שלוש וחצי שנים,התארגנתי לנסיעה לאיטליה.
ההחלטה גמלה בליבי בקיץ.רצה הגורל ונותרתי לבד באתר לתיירות בית כפר באיטליה,לבד,
ללא הצוות שהייתי שותפה לעבודה עימו,
לאחר שמשנת 2006 עבדתי באתר,בקבלת פניות,ובקשר עם הלקוחות,בקריאה ובהתעדכנות,
בנושא טיולים,אתרים,ונופש באיטליה.
ההכנות לנסיעה התבטאו במייל ששלחתי על הצהרת כוונותיי להגיע לקולגות-לחברות שאיתן עבדתי
ובתיאום פגישות.במכתב הסברתי שאני לוקחת את האחריות לאתר מעתה ואילך וממשיכה את הפעילות בו.
יוזמה זו פרושה היה קבלת אחריות רבה ומחויבות.
בסתיו 2011,יצאתי לבד לנסיעה מלאת התרגשות.כל פרטי הפגישות תואמו.
צילמתי עבורי את הדפים עם הוראות ההגעה לכל המקומות.התוכנית נרקמה במיילים ובטלפונים.
הצטיידתי בג'י פי אס,כי ידעתי שאצטרך לנסוע לבדי ברחבי איטליה.
חברתי המארחת חיכתה לבואי,הכול היה מוכן.
ויצאתי לדרך.תחילה לרומא למלון משפחתי מקסים,אליו הגעתי בשעת לילה מאוחרת,מותשת,
וסוחבת עימי את כל הציוד...(על חוויה זו כתבתי שיר...)
לאחר שנת לילה, התרעננות וארוחת בוקר מפנקת מאוד,שלוותה בקפוצ'ינו נפלא,
ישבתי לפגישה עם בעל המלון.היה מוזר פתאום לפגוש פנים מול פנים,אנשים שליוו אותי,
בעצות טובות,בכל עת ,שביקשתי ללמוד דבר,
או לשאול דבר מה שלא הבנתי או שלא הייתי בקיאה בו.
לאחר פגישתנו הטובה,יצאתי לקנות כרטיס רכבת לפירנצה,היעד הבא שלי, במשרד הסמוך למלון.
שבתי ומיד דאגו לי לארוחת צהריים מלווה ביין אדום טוב,
ודאגו להזמין עבורי מונית לתחנת הרכבת הראשית ברומא-"טרמיני"Termini ,כדי שאגיע בזמן לרכבת היעודה.
הנסיעה לפירנצה,הייתה נהדרת,רגועה .התרווחתי על המושב בנחת,וצפיתי בנוף הנפלא מהחלון.
מדי פעם קראתי בספר שהבאתי עימי,ספר על טוסקנה,המחוז בוב ממוקמת פירנצה ועוד ערים יפות וחשובות.
לאחר כשעתיים וחצי הגעתי לפירנצה.צעדתי עם מזוודתי למשרד להשכרת רכב.
היעד הבא היה בסביבות פירנצה כחצי שעה נסיעה דרומה,לחברתי המארחת,באזור הקיאנטי.
הנסיעה לשם לא הייתה קלה כלל וכלל,ולוותה בפאניקה מוחלטת מצידי.נבהלתי מכלי הרכב הרבים שסבבו אותי,
מהשלטים לנאפולי,למילאנו..(באיטליה היעד למקום הבא אינו המקום עצמו,אלא היעד המרוחק ביותר...
כך למשל אם הינך רוצה לנסוע לבאר שבע יעדך יהיה אילת ולא באר שבע.)
הג'י פי אס לא הותאם לשינויים המרובים בתוך פירנצה,כך שמצאתי את עצמי,מסתובבת עם הרכב,
בחוסר אונים כשאני נוסעת במעגל,ולא מצליחה לצאת מהעיר...
מרוב ייאוש טלפנתי לחברתי וכשהאוזניות צמודות לאוזניי היא הנחתה אותי כיצד לצאת מהעיר.
אך שוב נתקלתי בבעיות.לבסוף נהג איטלקי ששוחחה עימו,
נאות לכך שאעקוב אחריו והיא תאסוף אותי מהדרך...זה היה מרגש.
לבסוף הגעתי אל ביתה של חברתי המארחת.בטירה קסומה מימי הביניים לאחר נהיגה של כ 10 ק"מ ביער גדול ויפה.
אי שם בלב הקיאנטי (האזור המפורסם ביינותיו).
נרגעתי.לפניי היו ימים נוספים מרתקים של פגישות עם אנשים נוספים שהכרתי רק מהטלפון והאימיילים.
הם חיכו לי ואירחו אותי בשמחה,טיילו וסיירו עימי,בבתים היפים המיועדים לנופש.
סיירנו בין סיינה, עד גרוסטו ומקומות נוספים קסומים.
פגשנו את בעלי הבתים שהראו לנו אותם בשמחה והסבירו לנו על המקום ועל ייחודו.
לא היה מקום שדמה לקודמו.
הנסיעה הכמעט אחרונה שלי ברכב לקראת סוף השבוע,הייתה למקום קטן ומרוחק הדרום טוסקנה,
אפשר לומר סוף העולם...
נסעתי כשלוש שעות,כשנופי מונטה אמיאטה נשקפים מחלון הרכב,עוצרת עצירות מרובות.
הנוף הטוסקני האופייני השתנה,
עברתי יערות,שדות והרבה עצי שלכת התעופפו אל שמשת חלון רכבי השכור.
הכורמים יצאו בבקרים לבצור,והמראות היו משכרים ומדהימים ביופיים.
לאחר נסיעה ארוכה הגעתי אל הכפר הקטן,הראו לי את הדירה בה אשן.
נחתי ונפלתי לשינה טובה,גאה מאוד בעצמי על שהגעתי לשם.
הארוחה במקום הייתה במרפסת שקופה,והוגשו מיטב המאכלים הטיפוסיים לאזור הספציפי הזה בליווי יין משובח.
זו הייתה הארוחה הרומנטית ביותר בטיול,
למרות שהייתי לבד.התיידדתי עם זוג אורחים אמריקאים,שהסבו לשולחן הסמוך ושאלו אותי למטרת בואי למקום.
(צ'לה סול ריגו).
למחרת נסעתי למשרדי החברה בבוקר לאחר ארוחת בוקר וצילומים למזכרת.
שם חיכו לי חברותיי מחברה מיוחדת ולאחר קפה של בוקר ושיחה יצאנו לסיור
בתים באזור,ברכבה של המארחת שלי.
את הרכב החניתי בעלייה לכפר בחנייה המסודרת.
הבתים שביקרנו בהם היו מיוחדים מאוד,טירות עם שלוש בריכות מרוהטות בריהוט אותנטי,
כל חדר בצבע אחר...
בצהריים עצרנו לארוחת צהריים אותנטית במקום.שיחתי עם מריה המארחת שלי,הייתה מעניינת ומרתקת.
בין השאר סיפרתי לה על הדתיים בארץ,
על השרות הצבאי שעלינו לעשות,על החיים בישראל,על ילדינו ועל הצד הפואטי שלי.
בשעת אחר צהריים שבנו לכפר,עמוסות בחוויות לעייפה ובתצלומים רבים.
לכל מקום אליו הגעתי הענקתי מתנה מיוחדת מישראל.גם על כך נתתי מחשבה במשך זמן לא מעט...
מסעי התקרב אל קיצו.קיבלתי הסבר מקיף כיצד לנסוע בחזרה לכיוון פירנצה.הסברתי למארחת שלי,
שאני שוב פוחדת שמא אלך לאיבוד,אטעה בדרך ואתבלבל.כמובן שביקשתי ממנה להודיע למארחת שלי
באזור פירנצה ,שיצאתי לדרך ומה זמן ההגעה המשוער.
והנסיעה התקיימה כפי שהובטח.נסעתי ישר ישר כל הזמן בדרך שנקראת:Via Casia
הדרך הרומאית הקדומה שעוברת באיטליה.עד שהגעתי אל יעדי בקיאנטי.ערב שבת ,
הצטיידתי בבקבוק יין למארחיי ובפסטה טיפוסית למקום בשם pici
,פאסטה שנראית כמו שרוכי נעליים,זה היה השי שלי לארוחת הערב.
הפאסטה המיוחדת הזו נאכלת בליווי רוטב עגבניות אדום חריף .מאכל נפלא.
בארוחת הערב העלינו חוויות וצחקנו רבות על ההתברברות שלי בדרכים,בערב הראשון
להגיעי לטוסקנה.
למחרת יצאתי לטיול רגלי בין הכרמים והחוות צילמתי המון.ניסיתי ליהנות מהרוגע.
טיולי התקרב אל קיצו,וניסיתי לספוג כמה שיותר מהשלווה ,שאפפה את המקום .
לארוחת הצהריים הגיעה קבוצת אמריקאים שהגיעה לאירוח לארוחת צהריים טוסקאנית
טיפוסית,מאחר וחברתי הינה בשלנית מדופלמת ונוהגת לארח קבוצות ממקומות שונים
בעולם,בטיולים שמביאה אליה חברה אחרת שמארגנת טיולי אוכל ויין גורמה בטוסקנה.
אחר הצהריים היה גשום והחלטתי לבקר עוד ידיד, בעל אחוזה בקרבת סיינה.
נדברנו שיחכה לי בנקודה מסיימת ומשם אסע עימו לאחוזה.
היה נחמד,דיברנו בעיקר באיטלקית.
ביום ראשון בבוקר לאחר קפה של בוקר ופרידה מרגשת,
לאחר שציירו עבורי מפות עם כל מיוני הדרך לפירנצה העיר.
היה עליי לנסוע להחזיר את הרכב ולהגיע לרכבת בחזרה לרומא.
נפרדתי ממארחיי,שהפכו לחברים טובים ולמשפחה שנייה אי שם באיטליה...
יצאתי לדרכי מלווה בעצות טובות ובחיבוק חם.
הדרך אל פירנצה יפהפייה,ולי רק נותר להתפלל שאשוב אליה בקרוב...
הגעתי אל סניף החזרת הרכב לפני הזמן המיועד.
היה לי מספיק זמן לאפסן את הציוד בתחנת הרכבת ולצאת לתור את העיר לשלוש שעות.
פירנצה היא אחת הערים היפות ביותר באיטליה ,תמיד גדושה בתיירים,אבל כך גם אינך מרגיש לבד.
ביקרתי בכנסיית סנטה מריה נובלה הסמוכה לרכבת.
ומשם צעדתי אל הדוומו,
משם לאחר סיבוב, באזור הדוומו,הלכתי אל פונטה ווקיו,מצטיידת במזכרות ובמתנות קטנות לילדיי.
מיהרתי לשוב אל הרכבת לרומא כדי להגיע לטיסה בזמן.
תמיד היה מישהו שעזר לי להוריד את המזוודה,מבלי שאבקש...
בטיסה חזרה הביתה,טיסת לילה מאוחרת,כבר התחלתי להתגעגע...
בארץ חיכה לי חמסין של אמצע אוקטובר,והר של כביסה כמובן.
והמון הבטחות שעליי לקיים כלפיי וכלפי כל הקולגות שלי.
הלא התחייבתי...
פוסט זה פורסם גם באתר הABT







